רודבסקי תומר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

מבוא

1.מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, מכוח פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים.

2.התובע, יליד 16.2.1984, נפגע ביום 9.4.01 במהלך משחק כדורסל וסבל מחבלה בברך שמאל (להלן: "התאונה").

3.התובע נבדק בבית חולים "וולפסון" ולאחר מכן המשיך במעקב וטיפול ביחידה לפגיעות ספורט בבית החולים שם אובחן כסובל מקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל עם חוסר יציבות של הברך. ביום 19.10.04 התובע עבר ניתוח בברך.

התובע צרף לתביעתו חוות דעת ערוכה על ידי ד"ר אליהו טל אשר העריך את נכותו בשיעור 28%. המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר דוד הנדל, העריך את נכותו של התובע בשיעור של 10%.

4.התביעה הוגשה ביום 22.2.05.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות.

ביום 30.5.05 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות (בש"א 167268/05). הבקשה נדונה על ידי כבוד השופט קידר אשר קבע בהחלטתו מיום 17.8.05 כי מן הראוי לדחות ההכרעה בשאלת ההתיישנות עד למתן פסק דין ברע"א 4384/03 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אמיתי דוד.

לאחר שניתן פסה"ד בע"א 1806/05 הראל חב' לביטוח נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (לא פורסם, 21.5.08) (להלן: "פרשת אמיתי") שם נדונה והוכרעה מחלוקת הפוסקים בשאלת מועד התגבשותה של עילת התביעה ותחילת מרוץ ההתיישנות, בתביעה על פי פוליסת נכות מתאונה, ונפסק בעניין זה כי תקופת ההתיישנות נמנית ממועד ארוע התאונה ומשהתובע עמד על המשך ההליכים, נקבע התיק להוכחות.

5.עוד יצויין כי חרף העובדה שבקשה לדחיית מועד הדיון נדחתה, התובע התייצב לישיבת ההוכחות ללא בא כוחו. על אף שהדיון נקבע להוכחות ולסיכומים בעל פה, לפנים משורת הדין ונוכח העדר ייצוג לתובע הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

שאלת ההתיישנות

6.סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן:" חוק חוזה ביטוח" או "החוק") קובע: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

כפי שנפסק בע"א 3812/91 ברבארה ג'רייס נ' אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד מח (3) 441, 454, סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, מקצר את תקופת ההתיישנות בכל הנוגע לתביעה על פי פוליסת ביטוח, לשלוש שנים. בית המשפט דן בפרשנות המונח "תביעה לתגמולי ביטוח" שבסעיף 31 לחוק וקבע כי: "מירוץ ההתיישנות מתחיל עם קרות מקרה הביטוח ומסתיים עם הגשת התביעה לבית המשפט".

7.בפסק הדין ב"פרשת אמיתי" הוכרעה מחלוקת פוסקים בשאלת מועד תחילת מרוץ ההתיישנות בתביעות על פי פוליסה לביטוח בגין נכות מתאונה ונפסק כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל ביום ארוע התאונה באופן שאין רלבנטיות למועד התגבשות הנכות. מכאן שתקופת ההתיישנות, בת שלוש השנים, הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, נמנית מיום ארוע התאונה, כדברי כב' השופט רובינשטיין: "דומה כי אין להקל ראש בחשיבותה של וודאות הן למבטח והן למבוטח, באופן שמועד תחילת תקופת ההתיישנות יהא נהיר ובלתי מותנה בגורמים משתנים שאין לצדדים שליטה עליהם... מטעם זה ועל פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, יש לבחון את תקופת ההתיישנות ממועד ארוע התאונה...".

עוד ראוי להפנות לדברי כב' השופטת פרוקצ'יה: "בענייננו, קבע חוק חוזה ביטוח בסעיף 31 כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". בהוראה זו, קבע חוק חוזה ביטוח הסדר מיוחד לתחום הביטוח בשני מובנים: האחד - הוא קיצר את תקופת ההתיישנות הכללית משבע שנים לשלוש שנים; והשני - הוא קבע כי עילת התובענה לצורך הענין, שממנה ואילך מתחיל מירוץ ההתיישנות, היא "מקרה הביטוח". בסעיף 53 לחוק הוגדר המושג "מקרה ביטוח" בשים לב לאופי הביטוח בו מדובר. בביטוח תאונה - מקרה הביטוח הוא ארוע התאונה שקרתה; בביטוח מחלה - מקרה הביטוח הוא המחלה שחלה בה המבוטח; ובביטוח נכות - מקרה הביטוח הוא הנכות שלקה בה המבוטח" (פסקה 7 לפסה"ד).

כן ראה לעניין זה, רע"א 1395/00 צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 28.3.00).

בית המשפט העליון שב וחזר לאחרונה על ההלכה שנפסקה ב"פרשת אמיתי" בפסה"ד ברע"א 7551/09 בן אבי נ' הראל חברה לביטוח (טרם פורסם, 31.12.09). כן ראה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (מחוזי חיפה) 603/08 גודס גיא נ' כלל חב' לביטוח בע"מ (לא פורסם, 10.1.10).

8.ומן הכלל אל הפרט - בעת אירוע התאונה התובע היה התובע כבן 17.

סעיף 10 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע כי:"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה - עשרה שנה". מכאן שתקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מיום 16.2.02 - המועד בו מלאו לתובע 18 ומגיעה אל קיצה, שלוש שנים לאחר מכן, ביום 16.2.05.